החלטה בתיק בש"פ 4663/12

           ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) מיום 7.6.2012, במ"ת 39205-05-12, לפיה נקבע שהעורר ישאר במעצר עד תום ההליכים.

ביום 21.5.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום בת"פ 39177-05-12 המייחס לעורר שני אישומים. עניינו של האישום האחד הוא עבירות של סחיטה באיומים, עושק, פגיעה בפרטיות והחזקת מאגר מידע שלא כדין. האישום השני עניינו עבירות של גניבה, איומים, זיוף שטר כסף ועושק.

           על פי הנטען באישום הראשון, במועד כלשהו שאינו ידוע למשיבה, בגן ציבורי, פגש העורר קטין (להלן: א'), שסיפר לו שנער בשם דניאל איים להרביץ לו. העורר התקשר לדניאל, וביקש ממנו להתרחק מ-א' ולהפסיק להציק לו. לאחר מספר ימים, פגש העורר ב-א' והציג בפניו מצג שווא, על פיו רב עם דודו של דניאל בגלל ניסיונו לעזור ל-א', ובעקבות כך הוגשה נגדו תלונה והוא חייב לשלם לבית משפט 400 ש"ח מדי חודש. העורר אף הראה ל-א' מסמך, הנחזה להיות החלטת בית משפט לעניין זה. א', שסבר כי על העורר לשלם בגללו כסף לבית המשפט, מסר לעורר בהזדמנויות שונות סכומי כסף, המגיעים לסך של 600 ש"ח. העורר המשיך לדרוש מ-א' כסף, תוך שהוא מאיים עליו, כי יפגע בגופו אם לא ימשיך לתת לו כסף, וכי יספר להוריו על כך שהוא נאלץ לשלם כסף לבית המשפט בגללו. בנוסף, איים העורר על א', כי אם יספר למשטרה "הוא ישב שנה או שנתיים או שלוש בכלא", שלאחריהם יצא ויתפוס אותו. על פי הנטען, העורר סיפר ל-א', כי ברשותו תוכנה של משרד הפנים שבאמצעותה הוא יכול לדעת פרטים אודותיו ואודות משפחתו, ואף מסר ל-א' פרטים אישיים על בני משפחתו. א', שחשש מאיומי העורר, המשיך להעביר לידיו סכומי כסף שונים, אותם לקח מבני משפחתו ללא רשותם. העורר המשיך לאיים על א' ולדרוש ממנו כספים. בסופו של דבר, פנה א' להוריו, אשר הגישו תלונה במשטרה נגד העורר. בעקבות כך, נערך חיפוש בביתו של העורר, ובו נתפס מחשב עליו התקין תוכנה בשם "אגרון 2008", הכוללת מידע ממוחשב על כלל אזרחי ישראל, מידע שנגזר ממרשם האוכלוסין.

           על פי הנטען באישום השני, סיפר א' לחברו, קטין אחר (להלן: ד'), על כך שהוא נאלץ להעביר כסף לעורר, כמתואר באישום הראשון. במועדים שונים, שאינם ידועים למשיבה, פגש העורר את ד', וביקש ממנו סכומי כסף שונים בשל חובות שיש לו. בתאריך 19.4.2012, או במועד אחר סמוך לכך, פגש ד' בעורר ובקטין נוסף (להלן: ל'), ברחוב סמוך לביתו של ד'. העורר ביקש מ-ד' כסף. ו-ד' השיב שייתכן שיש להוריו כסף, וביקש מהעורר ומ-ל' להמתין לו ברחוב שעה שהוא יעלה לביתו. בסופו של דבר, עלו העורר, ד' ו-ל' לביתו של ד', שם הבחין העורר בתיק השייך לאימו של ד', הוציא ארנק מתוכו, ושלף ממנו שני שטרות כסף בערך נקוב של 200 ש"ח, ושטר כסף אחד בערך נקוב של 100 ש"ח, ובמקומם הכניס לארנק שטר הנחזה להיות שטר כסף בערך של 100 ש"ח, ביודעו שמדובר בשטר מזויף, וזאת בכוונה להונות. העורר לקח לרשותו את שטרות הכסף, ולאחר מכן פנה ל-ד' ואיים עליו פן יספר על כך. בתאריך 22.4.2012, או במועד אחר סמוך לכך, פגש העורר ב-ד' וביקש ממנו כסף, בטענה כי הוא חייב כסף לאנשים, שבמידה ולא ישלם להם, הם יפגעו בו. ד' האמין לעורר, ונתן לו מחשב כף יד השייך לאביו על מנת שהעורר ימכור אותו וייקח את הכסף לעצמו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. המשיבה טענה בבית משפט קמא, כי בידה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובהן: הודעותיהם של א' ו-ד', אשר מסרו הודעות מפורטות ביחס לאירועים; עדי ראיה הקושרים את העורר לאירועים המתוארים בכתב האישום, ואשר ראו את א' נותן בהזדמנויות שונות סכומי כסף שונים לעורר, ואף שמעו את העורר מאיים על א'; חוות דעת מומחה של המחלקה לזיהוי פלילי ממנה עולה, כי השטר בסך 100 ש"ח שהניח העורר בארנקה של אימו של ד' הוא מזויף.

           המשיבה טענה בבית משפט קמא, כי מעשיו של העורר מקימים יסוד סביר לחשש, שהעורר יסכן את ביטחון הציבור במידה וישוחרר, וביקשה את מעצרו עד לתום ההליכים בהתאם לסעיפים 21(א)(1)(א) ו- 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. כן נטען, כי לעורר עבר פלילי בעבירות סחר בסמים והדחת קטין לסמים מסוכנים. עוד נטען, כי העורר גר בשכנות למתלוננים ולעדים אחרים, וקיים חשש כי במידה וישוחרר ישבש הליכי משפט. המשיבה טענה, כי חומרת מעשיו של העורר, אופן ביצועם והקורבנות שבחר מעידים על מסוכנתו.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום נגד העורר. עוד נקבע, כי המעשים המיוחסים לעורר הם מעשים חמורים המקימים עילת מעצר כנגדו בשל מסוכנתו. נוכח מסוכנתו של העורר לציבור הקטינים בפרט, והחשש מפני שיבוש הליכי משפט, שכן הן א' ו-ד', והן העדים הנוספים, הביעו חשש ופחד מהעורר, ואף ציינו כי העלימו עובדות מסוימות בהודעותיהם בשל חשש זה, נקבע על ידי בית משפט קמא, כי לעת הזו, אין מקום לשקול את שחרור של העורר לחלופת מעצר. עם זאת, בית משפט קמא ציין, כי לאחר שיעידו הקטינים, ניתן יהיה לשוב ולבחון את סוגיית הכורח שבמעצרו של העורר עד תום ההליכים.

בערר שלפניי טוען העורר, כי בית משפט קמא שגה כאשר החליט על מעצרו עד תום ההליכים בלא מתן הזדמנות לבחון חלופה כלשהי שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו. לטענת העורר, בית משפט קמא קיבל את ההחלטה מבלי שבחן את נסיבותיו האישיות, ובלי שלקח בחשבון את העובדה שהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום אינן ברף החמור. נוכח האמור לעיל, סבור העורר, כי, לכל הפחות, היה מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו באמצעות הגשת תסקיר של שירות המבחן. עוד מוסיף וטוען העורר, מבלי לפרט טענה זו, כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע, כי יש תשתית ראייתית המבססת, לכאורה, סיכוי להוכחת העובדות בכתב האישום.

           בדיון הוסיף בא כוחו של העורר, כי לפני כשבוע נולדה לעורר בת ראשונה, נתון שצריך להוות שיקול של ממש במסגרת מכלול השיקולים. עוד נטען, כי הקטינים נענו לבקשת העורר ונתנו בידו סכומי כסף לא מפחד אלא מחמלה וגם נוכח התערבות העורר לטובת הקטין א' אשר סבל מהצקות. בא כוח העורר ציין, במענה לשאלת בית המשפט, כי לא הוצגה על ידי העורר כל חלופה למעצרו, שכן, לדבריו, בית משפט קמא כל לא "פתח את הדלת" בפני בחינתה של אפשרות זו.

5.        בא כוח המשיבה ציין, כי עדות הקטינים המתלוננים אמורה להישמע באמצע חודש ספטמבר (מועד ההוכחות הראשון נקבע ליום 11.9.2012, ולאחריו נקבעו מועדים נוספים בתאריכים 16.9.2012, 23.10.2012, 6.11.2012 ו- 20.11.2012). עוד ציין בא כוח המשיבה את חששם הרב של המתלוננים מפני העורר, כפי שבא לידי ביטוי בהודעות שמסרו. מדובר בקטינים כבני 12 שנה, שהעורר מבוגר מהם ב- 18 שנים ויש יסוד להניח שחששם מפניו הוא חשש ממשי. לענין זה הפנה עו"ד כהן להחלטת השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש, בבש"פ 8042/05 ינגילוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.2005). לשאלת בית המשפט השיב בא כוח המשיבה, כי ככל שהעורר יציג חלופת מעצר שעל פניה נראית סבירה מבחינה זו שתבטיח את הרחקת העורר מאזור מגוריהם של המתלוננים ותהווה חלופה הדוקה והולמת, חלופה שכלל לא הוצעה עד כה, ניתן יהיה לשקול בחינתה של החלופה באמצעות שירות המבחן.

6.        עיינתי בחומר הראיות, ובענין זה אין אלא לחזור על מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, מה גם שבא כוח העורר לא הצביע על טעויות שנפלו בענין זה בהחלטת בית המשפט המחוזי. אין ספק כי המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על מסוכנותו, במיוחד כלפי קטינים בכלל וכלפי הקטינים המתלוננים בפרט. נקל לשער את החשש והפחד שבהם נתונים אותם מתלוננים לאחר שהעורר איים עליהם ודרש לקבל סכומי כסף. עיון בהודעות המתלוננים, ובמיוחד א', מעלה תמונה קשה של פרשה שנמשכה פרק זמן של מספר חודשים. גם השימוש בשטר הכסף המזויף ומהלכיו הנוספים של העורר מצביעים על כך כי לכאורה לפנינו אדם שקשה ביותר ליתן בו אמון. מדובר בעבירות של סחיטה באיומים כלפי קורבנות חסרי ישע, כאשר עבירות מסוג זה מקימות ככלל חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא ופחד על המתלוננים. גם עברו הפלילי של העורר, הגם שאינו מכביד, מקים יסוד לחשש למסוכנות במיוחד כלפי ציבור הקטינים.

7.        עם זאת, איני סבור שניתן לקבוע נחרצות ששום חלופה לא תוכל להבטיח מפני מסוכנות העורר. בהחלטה בבש"פ 8052/05 הנ"ל, בו נדון עניינו של נאשם שהואשם בסחיטה באיומים ועבירות נוספות כשהיה מדובר בקורבן קטין, אכן נקבע שאין מקום לחלופת מעצר, אך זאת, כדברי בית המשפט, בעיקר נוכח עברו הפלילי המכביד של אותו נאשם והעובדה שביצע את המיוחס לו בעת שמאסרים על תנאי היו תלויים ועומדים נגדו. באותה פרשה גם הופעל כוח פיזי כלפי הקטין והוא אויים באמצעות סכין. נמצא כי מבחינות רבות ומשמעותיות המקרה דנן פחות בחומרתו מהפרשה הנ"ל.

           אלא שאיני סבור שיש מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר כבר עתה. כפי שקבע בית משפט קמא, יהיה מקום לשוב ולשקול את הצורך במעצר בפועל לאחר שתשמענה עדויות המתלוננים. בנוסף, וכפי שציין בא כוח המשיבה במהלך הדיון, ככל שהעורר יציג חלופה אשר תבטיח את הרחקתו ממקום מגורי המתלוננים ותהווה חלופה ראויה בנסיבות העניין, יהיה מקום לשקול בחינתה של החלופה באמצעות שירות המבחן. אינני רואה לנכון לפנות כבר בשלב זה לשירות המבחן כאשר העורר כלל לא העלה הצעה קונקרטית. לפיכך גם אין מקום לשנות מהתוצאה האופרטיבית אליה הגיע בית המשפט המחוזי. ככל שיש בידי העורר הצעה קונקרטית וראויה לחלופה, יפנה לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר.

           אכן, לא ניתן שלא לחוש צער על כך שהעורר נתון במעצר עת הפך לאב לראשונה בחייו. אלא שמעשיו הרעים בוצעו בעת שרעייתו היתה בהריון ועובדה זו לא גרמה לו להימנע מהם. מכל מקום, משמעות שינוי משמעותי זה במצבו המשפחתי, תיבחן בבוא העת, ככל שיוחלט שיש מקום לפנות לקבלת תסקיר מעצר.

           בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ‏כ"ז בסיון התשע"ב (‏17.6.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. סח